מתקנים צבאיים בסמוך לישובים ערביים

על סמך תחקיר שערכה האגודה הערבית לזכויות האדם (להלן: האגודה הערבית), התברר כי מתקנים צבאיים זמניים, שמהם נורו במהלך המלחמה טילים לכיוון דרום לבנון, הוצבו בסמיכות רבה מאוד לישובים הערבים שספגו את הפגיעות הקשות ביותר במלחמה. זאת בנוסף למתקנים צבאיים קבועים שהוקמו בקרבת ישובים ערביים עוד לפני המלחמה. בכמה מקרים, המתקנים הצבאיים מוקמו בתוך הישובים הערבים עצמם. על פי החשש, מתקנים אלה היוו מטרות לירי הרקטות מצד החיזבאללה, שהצבתם בישוב חשפה את האזרחים הערבים לסיכון גבוה של פגיעת רקטות ביישוביהם, ונראה שהסיכון אף התממש בפועל. מאידך גיסא, התחקיר מצא גם שיישובים ערבים שלא כותרו במתקנים צבאיים לא נפגעו במלחמה, או נפגעו במידה מועטה, חרף קרבתם לגבול הצפוני.

על-פי ממצאי התחקיר, הישובים הערבים שנפגעו באופן הקשה והאינטנסיבי ביותר במהלך המלחמה הם הישובים המכותרים במתקנים צבאיים, הן באופן זמני בזמן המלחמה והן באופן קבוע. מתקנים אלה מרוחקים מהישובים האזרחים 0.5-2 קילומטרים בלבד בקו אווירי, וחלקם אף מצויים בתוך הישובים. מרחקים כה קצרים הם בטווח הטעות של הרקטות שירה חיזבאללה. בזמן המלחמה נורו טילי ארטילריה לעבר דרום לבנון מחלק ניכר ממתקנים אלה, בעיקר מהמתקנים הזמניים.

התחקיר מצא גם, כי ישובים ערבים אחרים אשר לא כותרו במתקנים צבאיים, לרבות ישובים קרובים יותר לגבול הצפוני, לא נפגעו מרקטות, או נפגעו במידה מועטה; לעומת זאת, ישובים שכותרו במתקנים צבאיים נפגעו מרקטות, אף על פי שהיו מרוחקים יותר מהגבול הצפוני.

במהלך המלחמה הכריז חיזבאללה מספר פעמים כי הוא מכוון את הרקטות שלו בעיקר למתקנים צבאיים בתוך ישראל. בהתחשב בממצאיו של התחקיר, אין כל סיבה לפקפק בכך שהישובים האזרחיים הערביים נפגעו בשל קירבתם של המתקנים הצבאיים הסמוכים. לכל הפחות, ניתן להניח כי העובדה שישראל מיקמה מתקנים צבאיים מסוימים בתוך ישובים אזרחיים ערביים או בסמוך להם הגדילה משמעותית את הסיכון לתושבי ישובים אלה, סיכון שייתכן כי התממש בפועל.

שני עקרונות בסיסיים ביותר במשפט הבינלאומי ההומאניטרי – החל על העימות בין ישראל ללבנון – הם עקרון "חסינות האזרחים" ועקרון "ההבחנה" (The Principle of Distinction) (שהם למעשה שני צדדים של אותו מטבע). שני עקרונות אלה מטילים על הצדדים למלחמה או לעימות מזוין את החובה להבחין בין לוחמים לבין אזרחים ובין מטרות צבאיות לבין אובייקטים אזרחיים, ולכוון את פעולותיהם המלחמתיות לקבוצה הראשונה בלבד. המשפט הבינלאומי ההומאניטרי מטיל גם על צד למלחמה או לעימות חובות בכל הנוגע לאוכלוסיה האזרחית הנתונה לשליטתו. סעיף 58 (ב) לפרוטוקול נוסף לאמנת ג'נבה מיום 12 באוגוסט 1949 בדבר הגנה על קורבנות סכסוכים מזוינים בינלאומיים (פרוטוקול I) מיום 8 ביוני 1977 קובע כי "הצדדים לסכסוך, במידה המירבית שניתן לבצעה: (ב) יימנעו מלמקם מטרות צבאיות בתוך אזרחים צפופי אוכלוסין או בסמוך להם".

בהציבה מתקנים צבאיים בסמוך לישובים אזרחיים או בתוכם, הפרה ישראל חובה מפורשת שמטיל עליה המשפט הבינלאומי ההומאניטרי: להימנע מהצבת מתקנים צבאיים בתוך ישובים אזרחיים או בסמוך להם, אף אם איננה מתכוונת להשתמש בישובים האזרחיים כמגנים אנושיים.

שמירה על ביטחונם של האזרחים הערבים

סעיף 58 לפרוטוקול I לאמנת ג'נבה קובע גם, בתת-סעיף (א), כי הצדדים לסכסוך "מבלי לפגוע בסעיף 49 לאמנה [ג'נבה] הרביעית, יפעלו להוציא את האוכלוסייה האזרחית, אזרחים יחידים ואובייקטים אזרחיים שבשליטתם מקרבתן של מטרות צבאיות"; ובתת-סעיף (ג) הוא קובע כי הצדדים לסכסוך "ינקטו אמצעי זהירות נדרשים אחרים כדי להגן על האוכלוסייה האזרחית, על אזרחים יחידים ועל אובייקטים אזרחיים שבשליטתם כנגד הסכנות הנובעות מפעולות צבאיות".

על-פי העדויות שגבתה האגודה הערבית ועל-פי המידע שהצטבר עד כה בדבר אמצעי הביטחון שהממשלה נקטה כדי להגן על האזרחים, מתברר כי הממשלה כשלה כישלון חרוץ בכל הקשור להגנה על האזרחים בזמן המלחמה, וכי לא נקטה באמצעי זהירות וביטחון חשובים ומהותיים כדי לצמצם את הפגיעות באוכלוסיה האזרחית. כישלון זה היה חמור עוד יותר בישובים הערבים, הסובלים מאז ומתמיד מהזנחה רבתי בכל הקשור לתשתיות אזרחיות.

המדינה לא עמדה בחובות הבסיסיות שמטיל עליה המשפט הבינלאומי ההומאניטרי בדבר הגנה על אוכלוסייה אזרחית: היא לא פינתה מאזורי הסכנה את התושבים שבשליטתה, ולא מיגנה את הישובים האזרחיים שהיו חשופים לפגיעות מהרקטות. החובה לדאוג לביטחונם של האזרחים תקפה שבעתיים לגבי האזרחים והישובים הערבים, לאור כך שהצבא הוא שמיקם את מתקנים הצבאיים הזמניים והקבועים, ליד הישובים הערביים, ובכך סיכן במו ידיו את התושבים באותם ישובים.

המלצות

על-פי הפרסומים בתקשורת, עימות נוסף בין ישראל לחיזבאללה, בהשתתפות סוריה ואיראן כנראה, הוא תרחיש סביר מאוד בעתיד. מלחמה חדשה בהשתתפות מספר גורמים עלולה לפרוץ בכל רגע. לאור כך, האגודה הערבית לזכויות האדם מדגישה כי על מדינת ישראל לכבד – בכל עימות העלול להתלקח בעתיד – את המשפט הבינלאומי ההומאניטרי; האגודה הערבית מפצירה בממשלת ישראל בין היתר לנקוט לאלתר את הצעדים הבאים:

1. להסיר את כל הבסיסים הצבאיים הקבועים הממוקמים בסמוך לישובים האזרחיים משום שהם מהווים, על-פי המשפט הבינלאומי ההומאניטרי, מטרות צבאיות לגיטמיות להתקפה, ולפיכך קרבתם ליישובים האזרחיים עלולה לסכן את האוכלוסייה האזרחית.

2. להימנע מלהציב בשעות עימות בסיסים צבאיים זמניים בסמוך ליישובים האזרחיים או בתוכם, על מנת לא לסכן את האוכלוסייה האזרחית על-ידי הפיכת בסיסים אלה למטרות צבאיות לגיטימיות להתקפה.

3. לנקוט לאלתר את כל הצעדים הנחוצים, לרבות הקצאת תקציבים מתאימים, כדי למגן מפני התקפות טילים עתידיות את הישובים הערביים, הסובלים מזהנחה רבתי, לרבות על-ידי בניית מקלטים ציבוריים ומערכי הגנה והתראה מתאימים.

4. לתכנן מבעוד מועד תוכניות חירום מוכנות מראש לפינוי האוכלוסייה האזרחית מהיישובים בזמן עימות עתידי ולשיכונה במקום מבטחים, מחוץ לטווח האש והתקפות הצד השני.

כמו-כן, האגודה הערבית לזכויות האדם פונה לקהילה הבינלאומית ומפצירה בה להתייחס בחומרה רבה להפרה של המשפט הבינלאומי ההומאניטרי שביצעה ישראל, ולאלץ את ישראל, החתומה על אמנות ג'נבה והפרוטוקולים הנוספים להן ואחראית בהתאם לכך על יישומן המלא, לנצל את כל הכלים האפשריים העומדים לרשותה על מנת להפסיק הפרות קיימות, וכן לנסות למנוע הפרות עתידיות בכל עימות עתידי העלול להתלקח, ובמיוחד הצבת מתקנים צבאיים קבועים וזמניים בסמוך לישובים אזרחיים או בתוכם.