הקדמה

איפיון גזעי מתבצע, בדרך כלל, כאשר המוסדות הרשמיים של המדינה – כוחות הביטחון או כל מוסד אחר – בונים את שיקוליהם, ביחס שלהם לפרט, על בסיס השתייכותו ללאום או לקבוצה אתנית או דתית מסוימת, ולא על סמך מידע קונקרטי לגביו.

מחקרים שנערכו בנושא תוצאות האפיון הגזעי והשלכותיו על חייהם של אזרחים במדינות שונות, כמו למשל האזרחים האפריקנים-אמריקניים בארה"ב, לימדו כי מדיניות זו היוותה מניע להפרות מתמשכות של רבות מזכויות האדם ברמת הפרט, בנוסף להיותה מכשול ממשי שעמד בפני התפתחות החברה האפרו-אמריקאית כקולקטיב בתוך הפסיפס החברתי האמריקאי הכללי. ואילו בדרום אפריקה, מדיניות האיפיון הגזעי בעידן משטר האפרטהייד ששרר שם עד שנות התשעים במאה הקודמת, הובילה לביצוע הפשעים הנוראים ביותר נגד האזרחים האפריקאים. פשעים אלה, שהיוו הפרות גסות של זכויות האדם, גונו על-ידי הקהילה הבינלאומית, אשר הוקיעה משטר זה מקרבה באופן שסייע להפלתו ולהקמת משטר דמוקרטי, המבוסס על הענקת זכויות שוות לאזרחים האפריקאים.

מדיניות האפיון הגזעי פוגעת ישירות בכבודו של האדם המופלה לרעה, בכך שהיא מונעת ממנו, על-בסיס צורתו החיצונית – צבע עורו, סגנון לבושו, שפת הדיבור שלו ועוד – לקחת חלק פעיל בחברה, להגשים את עצמו ולממש זכויותיו האנושיות וחירותו הבסיסית. כל זאת, לא בשל פגמים שנמצאו בו עצמו או בשל משגים ששגה, אלא מתוך תפיסה המבוססת על דעות קדומות והדוגלת באפליה גזעית.

"האגודה הערבית לזכויות האדם" ו"המרכז למאבק בגזענות" סבורים שההשתייכות הגזעית והאתנית אסור שתהווה, בשום מקרה, בסיס ליחסם של המוסדות הרשמיים לאזרח. זאת משום שהתבססות על השתייכות זו שוללת את זהותו של האדם כפרט, ובכך מובילה להפרה גסה של זכויות האדם.

בסיטואציה של המיעוט הערבי הפלסטיני בישראל, מדיניות זו היוותה בסיס ליחס המדינה ומוסדותיה – ובראשם כוחות הביטחון השונים – כלפיו, על-ידי הוצאת האזרח הערבי מחוץ למסגרת הכללית "המקובלת" על הרוב היהודי, והפכיתו לחשוד מעצם "טבעו".

מדיניות זו אפשרה גם לכוחות הביטחון השונים להפלות את האזרחים הערבים לרעה עד כדי סיכון חייהם, כתוצאה ממדיניות שאיפשרה קלות היד על ההדק ופתיחה באש על האזרח הערבי "החשוד", והבטחת החיפוי של המוסד הרשמי על הרצח הזה בהיותו "מובן" ו-"מוצדק" ו-"מקובל" על אופי החשיבה הרשמית והציבורית, ובשל היותו של האזרח הערבי חשוד "טבעי" ומהווה "סכנה ממשית".

בדו"ח זה התחקינו אחר אחת הצורות של האיפיון הגזעי בשדות התעופה, אשר הפכה לתופעה מדאיגה מבחינת התרחבותה, מצד אחד, והיותה מקובלת על דעת הקהל היהודי והמוסדות הרשמיים, מאידך. הדו"ח נועד להעיר את תשומת לבה של החברה הישראלית, בכל מוסדותיה הציבוריים והרשמיים, ובאותה עת הוא משגר מסר לחברה הבינלאומית ומוסדותיה הממשלתיים והקהילתיים לנקוט עמדה נחרצת וברורה בגנות התנהלות פסולה זו, בהיותה מהווה צורה מצורות האפליה הגזעית שאינה מקובלת על המוסר והנורמות הבינלאומיות, מה עוד שזכו לגינוי על-ידי אמנות זכויות האדם הבינלאומיות, בשל היותן מהמכוערות ביותר בהפרת זכיות האדם ומהפוגעות ביותר בכבוד האנושיות.

הדו"ח גם מדגיש גם את הצורך בנקיטת הצעדים הדרושים בכדי למנוע הישנות הפרות כאלה גם בשדות התעופה בחו"ל. אנו מאמינם שהממשלות אשר מתייחסות בסלחנות עם פעולות כאלה שננקטות על-ידי מדינת ישראל בתחומן, נושאות אף הן באחריות המוסרית והמשפטית לביצוע הפרות חמורות אלה לזכיות האדם על אדמתן, ואף סלחנות זו הופכת אותן לשותפות בביצוע הפרות אלה.

אנו קוראים – בשם אוניברסליות זכיות האדם – לכל הארגונים הרשמיים והלא רשמיים לנקוט בכל האמצעים האפשריים, לביעור נגע בלתי אנושי זה, על-מנת ליצור חברה אנושית ודמוקרטית בה כל בני האדם והלאומים יהיו שווים. חברה כזו תוכל להוביל את האנושות אל השלום והיציבות המיוחלים.

ולבסוף אנו מזכירים כי דו"ח זה נמסר לתגובה לפני פרסומו הן לרשות שדות התעופה והן לחברת התעופה "אל-על". תגובתה של רשות שדות התעופה התמצתה בהצהרה כי נושא הדו"ח אינו במסגרת אחריותה, אלא במסגרת אחריותו של שירות הביטחון הכללי, ואילו חברת "אל-על" לא טרחה כלל להגיב על הדו"ח. תכתובת שניהלנו במהלך המחקר עם שדות תעופה בחו"ל, מצורפת בחלקה לדו"ח (נספח ג').

 

 

בכבוד רב,                                                                                 בכבוד רב,

מחמד זידאן, מנכ"ל                                                                      בכר עואודה, מנכ"ל

האגודה הערבית לזכויות האדם                                                    מרכז המאבק בגזענות
4/12/2006