מאז היווסדה בשנת 1989, ראתה האגודה הערבית לזכויות האדם, שבנוסף לקידום זכויות האזרח הפלסטיני בתוך ישראל, פעולותיה חייבות לכלול גם הגנה על זכויות אלה מפני ההפרות הרבות שנתקלות בהן מאז 1948. האגודה הערבית יישמה חזון זה באמצעות פעולותיה השונות, הכוללות חינוך לזכויות אדם ולעבודה קהילתית, סינגור בינלאומי ותיעוד הפרות זכויות האדם, שראתה בו כלי הן לקידום והן להגנה על הזכויות.

דו"ח זה בא לתעד ביטוי חדש מביטויי ההפליה והגזענות, בדמות הקמת חומות וגדרות, המפרידים בין יהודים וערבים בתוך ערים ושכונות מעורבות בישראל. חומות וגדרות אלה, שהרעיון להקמתן צמח על קרקע גזענית, הפכו את ההפרדה הגזעית לדפוס התנהגות לגיטימי במסגרת היחסים בין אזרחי המדינה השונים, במיוחד בערים המעורבות, שאפשר לחשוב שהן המקומות הכי מתאימים ליישום עקרון הדו-קיום השוויוני וקבלת האחר, בחברה שמכבדת את האדם ואת זכויותיו.

אלא שדווקא במקומות אלה, פעלה המדיניות הרשמית, המופעלת הן על-ידי העיריות והן על-ידי הממשלות השונות, לשירוש ההפרדה והריחוק בין התושבים, באמצעות סיוע בהפרדת התושבים על בסיס שכונות לאומיות, ערביות ויהודיות. בנוסף-לכך, הן לא פעלו ולא תרמו להקטנת הפער הכלכלי בין התושבים, וזאת באמצעות אימוץ מדיניות של הקצאה מפלה של התקציבים המיועדים לפיתוח ולבנייה, דבר שהוביל בפועל ליצירת שכונות ערביות עניות ומוזנחות, ללא תשתיות בסיסיות, פיתוח כלכלי הולם ושירותים חברתיים מתאימים.

צעדים אלה, של הקמת חומות וגדרות הפרדה בין השכונות היהודיות והערביות, מקבעות ומנציחות בפועל את ההפרדה הקיימת על הקרקע. החומות והגדרות, שמוקמות בתוואי המבוסס על שיקולים לאומיים וגזעניים, לא רק שהן מפרות זכויות אדם בלבד, אלא הופכות את השיח על אודות דו-קיום ושיוויון לריק מכל תוכן.

הקמת חומות וגדרות ההפרדה על בסיס לאומי בתוך ישראל, מהווה המשך לאותה תפישה שהביאה להקמת חומת ההפרדה בתוך השטחים הפלסטיניים הכבושים, דבר שנדחה בתוקף על-ידי הקהילה הבינלאומית, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי בהאג, כמו גם בהחלטות העצרת הכללית של האומות המאוחדות, עמדת האיחוד האירופאי וארגוני זכויות האדם הבינלאומיים, שהדגישו כי הקמתו מהווה הפרה של המשפט הבינלאומי ההומאניטרי ואמנות זכויות האדם, וכי הוא מהווה מחסום בפני השגת פתרון באזור המבוסס על שלום בר-קיימא.

באותה רוח, בא הדו"ח של האגודה הערבית כדי להזהיר את הקהילה הבנילאומית, וולהתריע מפני ההימשכות במדיניות זו, כמו גם מפני ביטויי ההפליה האחרים המופעלים כנגד המיעוט הפלסטיני בישראל, שעלולים להביא ליצירת מוקד חדש למתיחות ואי-יציבות באזור.

כמו-כן, הימנעותה של הקהילה הבינלאומית מנקיטת פעולות ברורות ונחושות להפסקת התנהגויות אלה עלולה להתפרש כהסכמה, מצדה, לרעיון ההפרדה הגזעית, שטומנת בחובה דחייה מוחלטת של ערכי זכויות האדם, המוסכמים על הקהילה והארגונים הבינלאומיים. ועל-כן, ההכרחיות לנקיטת פעולות להפסקת התנהגויות אלה הופכת להיות נחוצה ומיידית.

 

מוחמד זידאן,

מנכ"ל, האגודה הערבית לזכויות האדם

27/12/2005