25 בינואר, 2008

במדינת ישראל, חיים אזרחים רבים שמבחינה לאומית שייכים לעם הפלסטיני ומהווים חלק בלתי נפרד ממנו, אך באותה עת הם אזרחים של המדינה היהודית. הם חשים שייכות עזה ללאומיותם הערבית-פלסטינית, ובעיקר לפלסטינים המתגוררים בשטחים הכבושים, אך באותה עת הם קשורים לאזרחותם הישראלית. אותם אזרחים הם "האזרחים הפלסטינים בישראל", אשר מהווים כדי 20% מכלל אזרחי המדינה.

בשל הסכסוך הישראלי-ערבי בכלל, והישראלי-פלסטיני בפרט, מצבם של האזרחים הפלסטינים בישראל מיוחד במינו: כדי לשמור על חיים שוטפים וטבעיים, הם חייבים, בתוככי-תוכם, לאזן בין שייכותם הלאומית לשייכותם האזרחית. ברוב רובם של המקרים, שתי זהויות אלו נמצאים בעימות מתמיד, הן בחוץ והן בפנים. העימות שבחוץ מאפיל ומשפיע על העימות שבפנים.

המדינה מגדירה את עצמה שהיא "מדינה יהודית", לאמור שהיא מדינתו של העם היהודי, אך היא גם מחוייבת, על-פי הנורמות שהיא עצמה קבעה בתור "מדינה דמוקרטית", להתנהג בשיוויון כלפי האזרחים הפלסטינים שלה. לדידם של רוב אזרחי המדינה היהודים, אין כל סתירה בין שני חלקי ההגדרה של המדינה, "יהודית" מזה ו-"דמוקרטית" מזה, בינה לבין עצמה; נוסף על כך, אין כל סתירה בין שני חלקי ההגדרה מזה, לבין ההתחייבות להתנהג בשיוויון כלפי האזרחים הפלסטינים מזה.

אולם בפועל, אם כי הפלסטינים בישראל הם, על-פי ההגדרה הרשמית, "אזרחים" של המדינה, הרי לא יהיה זה משום הגזמה להגיד שהם אזרחים מסוג ב'. מאז קום המדינה, הם סובלים מהפליה ממסדית ופרטית, הן מצד המוסדות והגורמים הרשמיים של המדינה והן מצד אזרחיה היהודים. הפליה זאת היא, בעיקרה, בשל מוצאם הלאומי של הפלסטינים בישראל.

אם כי דובר עליה רבות, ועדיין יישפך הרבה דיו כדי לתארה, הרי הפליה זו מוחבאת ומוסווית ואינה ידועה לרבים. דרושה עין בוחנת כדי להוציאה אל פני השטח. מבחינתם של האזרחים הפלסטינים, היא קיימת, סיסטמטית ואינהרנטית מעצם הגדרת המדינה כמדינה יהודית. מבחינתם של האזרחים היהודים (או, לפחות, מבחינתם של רוב האזרחים היהודים), אין כל הפליה כזאת, וטענות האזרחים הפלסטינים בענין זה היא משוללת כל יסוד. מבחינתה של הקהילה הבינלאומית, הרי כמעט לא ידוע כלום על קיומם של האזרחים הפלסטינים בתוך ישראל, ולא כל שכן על ההפליה שממנה הם סובלים.

אי-לכך, החליטה האגודה הערבית לזכויות האדם לפרסם את "יומן הפליה" (בשלוש שפות), שהוא תיעוד של סיפורים אישיים של אזרחים פלסטינים שחוו על בשרם את ההפליה הממסדית והפרטית ממנה סובלים בחיי היום-יום. באמצעות יומן זה מקווה האגודה הערבית להעלות לתודעה הציבורית את נושא ההפליה כלפי האזרחים הפלסטינים ולהוציא אל פני השטח כיצד היא פועלת, מתוך אמונה שחשיפתה והבאתה אל התודעה הציבורית היא צעד חשוב בכיוון של הפסקתה וחיסולה.

מצורף בזאת הכתבה הראשונה בסדרה של "יומן הפליה" תחת הכותרת "ערפאת הקטן". הכתבה מתעדת את סיפורו של ערפאת וחידי, ילד בן שנה וחצי משכונת ג'ואריש ברמלה, שאביו רצה להכניס אותו לגן יהודי. הכתבה מתארת את מסע החיפושים המשפיל של האב מגן אחד למשנהו, כשכל גן מוצא תירוץ "אובייקטיבי" מדוע אין הוא יכול לקבל את ערפאת, בעוד שהסיבה האחת והיחידה היא היותו ערבי ושמו "המחשיד" ("ערפאת").

לקריאת הכתבה לחצו על הלינק בעמוד השמאלי.

25/1/2008