לרגל שנה לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה, האגדוה הערבית לזכויות האדם מודיעה בזאת, כי דו"ח חדש שהיא מכינה טוען, שמדינת ישראל הפרה את המשפט הבינלאומי ההומאניטרי במהלך מלחמת לבנון השנייה, בכך שמיקמה מוצבים צבאיים זמניים וקבועים בקרבת מקום ליישובים הערביים.

כידוע, ביום 12.7.06 פרצה מלחמה בין ישראל לארגון חיזבאללה, שנמשכה כ-34 ימים, ושבה תקפה ישראל באמצעות גיחות אוויריות וירי ארטילריה אינטנסיבי יעדים בשטח לבנון; ומנגד ירה חיזבאללה ירי מסיבי של רקטות על כל צפון ישראל. המלחמה גרמה לנזקים רבים לשני הצדדים, הן נזקים כלכליים והן נזקי גוף, נפש ורכוש, אולם נראה כי האוכלוסייה האזרחית בשני הצדדים היא זו ששילמה את המחיר הכבד ביותר כתוצאה מהמלחמה: רבים איבדו את חייהם, בתיהם ומחיתם, והוכרחו לגלות ממקום מגוריהם.

בישראל, מירי הרקטות נהרגו 44 אזרחים וכ-4,262 נפצעו. המלחמה לא פסחה גם על האזרחים הערבים בתוך ישראל: מתוך 44 האזרחים הישראלים שנהרגו, 18 (40%) היו אזרחים ערבים. מספר רב של רקטות נפלו בישובים הערבים. רוב האזרחים הערבים חיו במתח מתמיד בזמן המלחמה, הן משום הפגיעה של הרקטות בישובים הערבים והן משום שאמצעי המיגון שהמדינה העמידה לרשותם היו דלים ומוגבלים מאוד, אם בכלל. "העורף הערבי" גם הוא היה שרוי במשבר.

אחת הסיבות שהועלתה להסבר המספר הגבוהה של ההרוגים הערבים היא, ההפליה שממנה הם סבלו בתחום המיגון, שכן אין כמעט חולק על כך, והדו"ח האחרון של מבקר המדינה מאשר זאת, שהאוכלוסייה הערבית הופלתה לרעה במהלך המלחמה, בהשוואה לאוכלוסייה היהודית בתחום המיגון. יחד-עם-זאת, הסבר זה אינו שלם, שכן יש בו רק כדי להטיל אחריות על הממשלה בכך שהיא התרשלה ולא נקטה באמצעים הדרושים כדי לצמצם את הפגיעות בנפש (על-ידי פיתוח אמצעי המיגון, כמו מקלטים ומרחבים מוגנים), אך אין בו כדי להסביר מדוע הרקטות נפלו בכלל במתחם הכפרים והישובים הערבים.

 

 

לפי סברתם של תושבי הישובים הערבים, ישוביהם נפגעו בטילי הקטיושות מצד חיזבאללה בשל העובדה, שבקרבת מקום לישובים אלה הוצבו מוצבים צבאיים שהיוו מטרה לטילי הקטיושות; אך בשל טווח הטעות של טילים אלה, הם פגעו בשוגג בכפרים הערבים.

ואכן, דו"ח חדש של האגודה הערבית לזכויות האדם, שיפורסם בקרוב, מאשר את הטענה, כי מוצבים צבאיים מוקמו בקרבת מקום לישובים הערבים. הדו"ח מתבסס על עבודת שטח של האגודה הערבית לזכויות האדם במהלך חצי השנה האחרונה, שבה רואיינו כ-60 אנשים ב-20 ישובים ערביים שבהם נפלו כ-660 טילי קטיושה ונהרגו 12 תושבים בתוך אותם ישובים. הדו"ח סוקר את היישובים הערבים שספגו רקטות ונפגעו במלחמה, ואת המוצבים הצבאיים, הזמניים והקבועים, שמוקמו בקרבת מקום ליד יישובים אלה.

על-פי הממצאים של הדו"ח, ליד הישובים הערביים שנפגעו במלחמה, הוצבו, הן באופן זמני במהלך המלחמה והן באופן קבוע, מוצבים צבאיים. מוצבים אלה היו רחוקים מהישובים הערבים מרחקים הנופלים בטווח הטעות של הקטיושות שחיזבאללה ירה לכיוון ישראל. מרובם של מוצבים אלה נורו, במהלך המלחמה, טילי ארטילריה וטנקים לכיוון דרום לבנון.

על-ידי הצבת מוצבים צבאיים ליד ישובים אזרחיים, סיכנו צה"ל והמדינה את האוכלוסייה האזרחית הערבית בכך שהפכו את המוצבים האלה למטרות לגיטימיות להתקפה מצד חיזבאללה, וחשף את האוכלוסייה האזרחית הערבית לאפשרות שטילי הקטיושות יפגעו בהם, כפי שאכן קרה, בשל קירבתם למטרות צבאיות אלה ובשל טווח הטעות של טילי הקטיושה, דבר האסור, בפני עצמו, על-פי המשפט הבינלאומי ההומאניטרי. סעיף 58 (ב) לפרוטוקול נוסף לאמנת ג'ניבה מיום 12 באוגוסט 1949 בדבר הגנת קורבונות סכסוכים מזויינים בינלאומיים (פרוטוקול I) מיום 8 ביוני 1977 קובע, כי הצדדים לסכסוך "יימנעו מלמקם מטרות צבאיות בתוך אזורים צפופי אוכלוסין או בסמוך להם".

אין הדו"ח טוען, שצה"ל התכוון להשתמש בישובים אלה, ובאזרחים הערבים המאכלסים אותם, כמגנים אנושיים (כפי שלא פעם נשמעו טענות בכיוונים אלה). אין בידי האגודה הערבית לזכויות האדם כל ראיות אודות הכוונה של צה"ל והממשלה, אם אכן הם התכוונו להשתמש בישובים הערבים כמגן אנושי כדי להרתיע את חיזבאללה מלירות טילי קטיושות לכיוון המוצבים הצבאיים שכיתרו ישובים אלה, מתוך מחשבה שאין בכוונתו של חיזבאללה לפגוע בישובים ובאזרחים הערבים. אולם, ברשות האגודה הערבית לזכויות האדם ממצאים, המתבססים על מידע ממקור ראשון, המצביעים על העובדה, שליד הישובים הערבים שנפגעו במהלך המלחמה, הוצבו מוצבים צבאיים זמניים וקבועים בקרבת מקום, ושעובדה זו סיכנה את האזרחים הערבים המתגוררים ביישובים אלה.

13/8/2007