הקדמה

תופעת האפליה על רקע גזעי, אשר נפוצה במהלך ההיסטוריה במקומות שונים בעולם, תרמה לליבוי השנאה כלפי בני-אדם ממוצא אתני ולאומי שונה. שנאה זו תורגמה לפשעים נוראים נגד האנושות, אשר בוצעו במהלך מאות שנים והובילו בסופו של דבר לחיפוש סטנדרטים בינלאומיים של זכויות האדם. סטנדרטים אלה נועדו לחלץ את האנושות מדפוסי החשיבה שהתירו אפליה בין בני-האדם על רקע השתייכותם האתנית, הלאומית והדתית, או מעמדם הכלכלי.

בשנת 1948 באה לעולם "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", שקבעה סטנדרטים בינלאומיים המדגישים את הערך של שוויון הזכויות ואוסרים על אפליה, כפי שנקבע בסעיף ב (1) בהכרזה: "כל אדם זכאי לזכויות ולחירויות שנקבעו בהכרזה זו ללא אפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, מין, לשון, דת, דעה פוליטית או דעה בבעיות אחרות, בגלל מוצא לאומי או חברתי , קניין, לידה או מעמד אחר".

ב"הכרזת האו"ם בדבר ביעורן של כל הצורות של אפליה גזעית" משנת 1963 הורחבו מושג השוויון והאיסור על אפליה. בסעיף 1 של ההכרזה נקבע כי: "אפליה בין בני אדם על בסיס גזע, צבע או מוצא אתני מהווה פגיעה בכבוד האדם ויש לגנותה בשל שלילתם את עקרונות מגילת האומות המאוחדות, כהפרה של זכויות האדם וחירויות היסוד שהוכרו בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, כמכשול בפני קיום יחסי ידידות ושלום בין אומות, וכעובדה העלולה לערער את השלום והביטחון בין העמים".

הקהילה הבינלאומית ראתה באפליה הגזעית פגיעה בכבוד האדם ואיום אמיתי על השלום והיציבות בעולם. מסיבות אלה חוברה ונחתמה אמנה מיוחדת העוסקת באפליה על רקע זה והמטילה על המדינות החתומות עליה חובה ברורה להיאבק בה. אמנה זו, משנת 1965, נקראת "האמנה הבינלאומית בדבר ביעור כל צורות האפליה הגזעית". ה"אפליה הגזעית" הוגדרה בה כדלקמן (חלק 1, סעיף 1): "באמנה זו המונח 'אפליה גזעית' משמעו יהא כל הבחנה, הוצאה מן הכלל, הגבלה או העדפה המיוסדים על נימוקי גזע, צבע, יחוס משפחתי, מוצא לאומי או אתני, שמגמתם או תוצאתם יש בהן כדי לסכל את ההכרה, ההנאה והשימוש, או לפגום בהכרה,  בהנאה או בשימוש, על בסיס שווה, של זכויות האדם וחירויות היסוד בחיים המדיניים, הכלכליים, החברתיים, התרבותיים, או בכל תחום אחר בחיי הציבור".

סוגיית האפליה הגזעית מקבלת משנה חשיבות כשמדובר על הפליה כלפי מיעוטים בברה בגלל השיוך הגזעי או הלאומי או הדתי, שכן היא מבוססת על תפיסה מיושנת הדוגלת בזכותו של הרוב למנוע בכוח ובאופן שרירותי מן המיעוט לממש את זכויותיו, הן כפרטים נפרדים והן כקבוצה תרבותית.

על רקע תפיסה זו, מייחסת האגודה הערבית לזכויות האדם חשיבות רבה לתיעוד ההפרות המתמשכות של זכויות המיעוט הערבי הפלסטיני בישראל. זאת על מנת לחשוף את התמונה המלאה הנוצרת על-ידי הצטברותן של הפרות אלה, ממנה עולה כי קיימת מדיניות מכוונת של אפליה. מדיניות זו מעודדת תפיסות גזעניות הקוראת להדרת האחר ולשלילת זהותו התרבותית והחברתית. ההדרה מבוצעת באמצעות ערעור על זכותו של האחר להתקיים, הטלת דופי בנאמנותו והגדרתו כ"טור חמישי" וכ"איום דמוגראפי" שעל המדינה מוטל לפעול למיגורו.

דו"ח זה מבוסס על סיכום הדו"חות השבועיים בנושא הפרת זכויות המיעוט הערבי הפלסטיני בישראל שפרסמה האגודה הערבית לזכויות האדם במהלך שנת 2005, ואשר בהם תועדו מקרים של הפרת זכויותיהם של אזרחים אשר פורסמו בעיתונות המקומית. כמו כן כולל הדו"ח מבוא היסטורי קצר שנועד להבהיר את נסיבות ההפרות השונות ואת התמונה הכוללת. לפיכך אין הדו"ח מתיימר לתעד במלואן את כל ההפרות שבוצעו במהלך השנה, אלא רק להציג סקירה של אלה מהן שפורסמו. יחד עם זאת, הדו"ח מציג ,ללא ספק, תמונת מצב חמורה ביותר של פגיעה קשה בזכויות המיעוט הערבי, והאגודה הערבית קוראת לגופים האחראיים במדינה לפעול במהרה למיגור תופעות אלה.

מהדו"ח עולה, כי בשנת 2005 התגברו מאוד ביטוי הגזענות והאפליה נגד המיעוט הפלסטיני בישראל. ההחמרה במצב לא התבטאה אך ורק במספר ההפרות, אלא גם בתחומים השונים שבהם בוצעו. בדו"ח תועדו סוגיות הקשורות במדיניות הרשמית של הממשלה, ובהן תוכניות להאצת ייהוד הנגב והגליל, החמרה במדיניות הריסת הבתים תוך ניסיון להשתלט על מעט הקרקעות שנותרו בבעלות ערבית וחנק היישובים הערביים על-מנת לרכז את האוכלוסייה הערבית בשטחים מצומצמים ככל-האפשר.

שנת 2005 הייתה עדה גם לשינויים בחוק האזרחות והכניסה לישראל שנועדה לפגוע פגיעה נוספת בזכותם של האזרחים הערבים לאיחוד משפחות, ואשר נבעה משיקולים דמוגראפיים, אך התהדרה בתואנות של "ביטחון". 

הדו"ח מצביע גם על התמשכות מדיניות האפליה מרובת השנים בתחום החינוך, הבאה לידי ביטוי באפליה בהקצאת כיתות לימוד ותקציבים לתלמידים ערבים, ובכפיית תוכנית לימודים המתעלמת מזהותו הפוליטית והתרבותית של המיעוט הפלסטיני.

הדו"ח מתאר גם את ההתגברות ביחסם האלים של המשטרה ויתר כוחות הביטחון לאזרחים הערבים. גישתם של גופים אלה, הרואים באזרחים הערבים אויבי המדינה וסכנה לביטחונה, תואר בדו"ח ועדת אור אשר מתחה עליו ביקורת נוקבת. פן חשוב במדיניות זו היא רדיפתם הפוליטית של מנהיגי המיעוט הערבי והסיעות הערביות בתואנות ביטחוניות שונות, והמשך המעקב אחרי כלי התקשורת הערביים והפגיעה בחופש הביטוי.

בדו"ח תועדו גם הפרות הנובעות ממדיניותה הכלכלית של הממשלה בשנת 2005 אשר הגבירה את העוני והאבטלה בקרב חלקים נרחבים מן המיעוט הערבי באמצעות צמצום תשלומי הביטוח. כמו כן מתאר הדו"ח בהרחבה את המשך מדיניות חילול המקומות הקדושים והפרת חירויות הדת באמצעות פגיעה בבתי קברות, הזנחת מסגדים ואיסור על השימוש בהם באופן הפוגע בכבוד האדם.

דו"ח זה הוא הדו"ח השנתי השני של האגודה הערבית לזכויות האדם. מטרת הדו"ח היא לצייר תמונה אמיתית וכוללת של מצבו של המיעוט הפלסטיני בישראל, בכל הנוגע לכיבוד זכויותיו הפרטניות והקבוצתיות גם יחד. כמו כן נועד הדו"ח לגנות את מדיניותה הרשמית של ישראל בפני הגופים השונים המרכיבים את הקהילה הבינלאומית, ממשלתיים ובלתי-ממשלתיים. האגודה הערבית לזכויות האדם קוראת לקהילה הבינלאומית בכלל, ולאיחוד האירופי בפרט, להביא בחשבון, בכל מגעיהם עם ישראל, את סוגיית כיבוד זכויותיו של המיעוט הפלסטיני, ואת קיום התחייבויותיה לפי האמנות הבינלאומיות הנוגעות לזכויות האדם. כמו כן קוראת האגודה הערבית לזכויות האדם לקהילה הבינלאומית להפעיל מנגנון שיפקח על ישראל ולחייב אותה לכבד את התחייבויותיה הבינלאומיות ואת הסטנדרטים הבינלאומיים של זכויות האדם, עליהם הסכימו כל אומות העולם ואשר נקבעו כקווים אדומים אותם אסור לחצות.

 

מוחמד זידאן,

מנכ"ל האגודה הערבית לזכויות האדם

27/6/2006